בפני בקשה לביטול פסק דין (להלן: "הבקשה"), אשר הגיש התובע (להלן: "המבקש"), ביחס לפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 17.12.2012 במסגרתו הוריתי על מחיקת התביעה בהעדר הגשת תצהיר נסיבות מטעמו של המבקש במועד אשר נקצב.
הנתבעות (להלן: "המשיבות") הגישו תגובותיהן לבקשה.
טענות הצדדים:
לטענת ב"כ המבקש, הוא פנה אל המבקש והודיע לו מספר פעמים כי עליו לסור למשרדו על מנת לחתום על תצהיר הנסיבות. לטענתו, המבקש אף קבע עמו מספר פעמים להגיע למשרדו לחתום על התצהיר אלא שהדבר לא התאפשר מכיוון שמקום עבודתו של המבקש בדרום הארץ והוא מגיע לביתו פעמיים-שלוש פעמים בחודש. בשל כך לטענתו, תצהיר הנסיבות לא הוגש במועד והמבקש התנצל על כך. המבקש צירף לבקשתו את תצהיר הנסיבות. לטענתו, התצהיר לא הוגש במועד, לא בשל זלזול בבית המשפט ו/או המשיבות אלא אך ורק בשל העובדה כי המבקש עובד בדרום הארץ. לטענתו של המבקש, תביעתו מבוססת ביותר, כאשר אין חולק כי הוא נפגע בתאונת עבודה עת עבד בשירות המשיבה 1.
המשיבה 1 בתגובתה הודיעה כי הוא מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.
המשיבה 2 מתנגדת לבקשה. לטענתה אין בנימוקי הבקשה דבר וחצי דבר, הן פורמלית והן עניינית, שיש בו משום הצדקה להיעתר לבקשה והיה עדיף למבקש לו היה מותיר את תביעתו כנגד המשיבה 2 מחוקה. לטענתה, כעולה מתצהירו של המבקש, הוא ידע על הוראות בית המשפט ואף הוזמן למשרד בא כוחו מספר פעמים על מנת לחתום על תצהיר הנסיבות. לטענת המשיבה 2, עבודה בדרום הארץ אינה יכולה לשמש נימוק לאי קיום צווי בית המשפט. עוד טוענת המשיבה 2, כי היה על המבקש להודיע לבית המשפט אודות מניעה מצידו לקיום הצווים, בטרם החליט בית המשפט למחוק את התביעה.
המשיבה 2 טוענת אף לגופו של עניין, כי מעיון בתצהיר המבקש אין לו כל עילת תביעה נגדה ומציינת כי המבקש יכול בכל עת להגיש תביעה חדשה ללא מתן רשות מבית המשפט. לפיכך, המשיבה 2 טוענת כי יש לדחות הבקשה לביטול פסק דין ולחלופין ככל שתתקבל הבקשה, מן הראוי לחייב את המבקש בהוצאותיה, ללא קשר לתוצאות ההליך כולו כמו גם להתנות חידוש ההליך בתשלום הוצאות.
דיון:
עסקינן בפסק דין אשר ניתן בהעדר הגשת תצהיר נסיבות מטעמו של המבקש- התובע, במועד אשר נקצב, על אף מספר ארכות ניתנו לו, בידי בית המשפט.
הלכה היא, כי כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב דברים זה, יציב בית המשפט שני מבחנים: האחד - סיבת מחדלו של המבקש והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר בחינת סיכויי ההצלחה חשובה יותר לצורך ההכרעה בבקשה.
ראה בע"א 64/53
כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395;
ע"א 5000/92
בן- ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח(1) 830
כבוד השופט י. זוסמן בספרו
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738.
כבוד השופט א. גורן בספרו
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 371.
כאמור לעיל, לטענת המבקש, הסיבה בגינה לא הגיש את תצהיר הנסיבות במועד הייתה כי עבודתו בדרום לא אפשרה להגיע למשרד בא כוחו על מנת לחתום על התצהיר.
אין בידי לקבל את טענת המבקש לעניין זה והיה עדיף לו לא הייתה נטענת כלל. גם אם אקבל טענה זו הרי שלמבקש המגיע לביתו "פעם - פעמיים בחודש", כטענתו, היה זמן די והותר על מנת לסור למשרדי בא כוחו ולחתום על התצהיר, בייחוד בנסיבות בהן קיים צו של בית המשפט הקובע מועד להגשת התצהיר.
זאת ועוד, בהתאם להחלטתי מיום 29.10.2012 היה על המבקש להגיש תצהיר נסיבות מטעמו תוך 14 ימים ממועד ההחלטה. תצהיר הנסיבות נועד על מנת להבהיר את עילת תביעתו של המבקש וראה בעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 29/10/12. ביוזמת בית המשפט ולאחר שהמבקש התעלם מההחלטה, ניתנה למבקש ארכה להגיש את תצהיר הנסיבות עד ליום 22.11.2012, אלא שהמבקש לא ניצל את ההזדמנות הנוספת אשר ניתנה לו בידי בית המשפט. בהחלטתי מיום 25.11.2012 ניתנה למבקש ארכה נוספת להגשת תצהירי הנסיבות עד ליום 3.12.2012, אך גם הפעם בחר המבקש להתעלם מההחלטה ולא הגיש תצהיר כנדרש. בהחלטתי מיום 5.12.2012 ניתנה למבקש ארכה נוספת עד ליום 12.12.2012 להגשת תצהיר הנסיבות ובשלב זה הגיש המבקש הודעה לבית המשפט כי תצהיר הנסיבות מטעמו יוגש עד ליום 16.12.2012. אלא שהמבקש על אף הודעתו שלו (!) לא הגיש תצהיר ומשכך ניתן ביום 17.12.2012 פסק הדין המורה על מחיקת התביעה.
יודגש, תצהיר הנסיבות נועד על מנת לסייע למבקש עצמו שכן כתב תביעתו, על אף ציווי מפורש בתקנות סדר הדין האזרחי, אינו מבהיר באם הוא תובע בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, או שמא בהתאם לפקודת הנזיקין.
התנהלות זו של המבקש אינה מקובלת. לכל הפחות היה עליו בנסיבות בהן אין מחלוקת כי היה מודע להחלטות בית המשפט, להודיע כי התצהיר לא יוגש במועד ולעתור להארכת המועד להגשתו. הדבר נכון שבעתיים בנסיבות בהן המבקש ביוזמתו הודיע כי התצהיר יוגש ביום 16.12.2012. התנהלות המבקש כאשר הוא מתעלם מהחלטות בית המשפט ומגיש את תצהיר הנסיבות באיחור רב ולאחר מתן פסק הדין המורה על מחיקת התביעה, אינה ראויה וגרמה לסרבול מיותר בתיק. התנהלות זו יש בה להצביע על זלזול מצדו של המבקש בהחלטות בית המשפט וראה הדברים האמורים ברע"א 6905/11
גולדנברג נ. רובנר (ניתן ביום 31/12/12) מפי כבוד השופטת נאור, שם נקבע כי הכל חייבים בכיבוד זמנו של בית המשפט ואכן על אף שסדרי הדין אינם מיטת סדום, אף אין הם הפקר.